מארגרט טאצ'ר ז"ל – החממיסטית הראשונה

ראש ממשלת בריטניה לשעבר, מארגרט טאצ'ר, שהלכה לעולמה שלשום, נחשבה לעוף נדיר בנוף הפוליטי – מנהיגה שמרנית חממיסטית. האם זה נכון?

ידוע הוא שהחממיסטים (warmists) – פוליטיקאים ומדענים כאחד, שייכים כולם למחנה הפוליטי-אידאולוגי ה"ליבראלי"-פרוגרסיבי-שמאלני. מחנה זה מאמין ביכולת והחוכמה הבלתי מוגבלת של הממשלות להוביל את האנושות אל עתיד וורוד. הם אינם מאמינים ביכולתם של אנשים חופשיים למצוא את דרכם לבד, והם תומכים גדולים בהגדלת הסמכויות ותחומי הפעילות הממשלתיים, והגדלת המיסוי ההכרחי לשם כך. התיאוריה החממיסטית (על התחממות מסוכנת של כדור הארץ, מעשה ידי האדם) מתלבשת בול על מערכת האמונות האידיאולוגיות השמאליות, ונותנת להם הצדקה נוספת מדוע חייבים להגדיל את הפעילות הממשלתית – ולהעבירה אפילו לפעילות ברמה של ממשלה עולמית (או"מ).

השמרנים-ליברטארים, לעומת זאת, ספקנים. הם אינם מאמינים בחוכמה היתירה הגלומה בממשלות או פוליטיקאים, ובפעולה קולקטיבית, וביכולת פוליטית לנווט את האנושות למקומות טובים. ההיפך, הם חוששים מהפוטנציאל של הממשלות לפגוע ולהזיק כפי שהוכח מעל ומעבר, בייחוד במאה ה 20. לכן הם דוגלים בהגבלת סמכויות הממשלות, צמצום גודלן ופעילותן, הורדת המיסוי, ושריון חופש האדם והאזרח – מול סכנת כפייה ממשלתית. החממיסם הוא לדעתם כלי לתירוץ וקידום האידיאולוגיה ההפוכה.

אחרי סקירה פילוסופית קצרה זו אנו מגיעים למרגארט טאצ'ר. היא הייתה אולי ראש המדינה הראשון בעולם שהתריע על סכנת ההתחממות הגלובאלית. היא נשאה הרצאה, ביוזמתה, בפני הרויאל סוסייטי בבריטניה, ב27 לספטמבר 1988, אליהם פנתה כמדענית. היא הייתה בעלת תואר בכימיה מאוקספורד, אך עבדה בתור כימאית רק 3 שנים לפני שפנתה למשפטים (תואר נוסף) ולפוליטיקה. היא אמרה שחייבים להקטין את פליטות המזהמים מתחנות הכוח, יעלה כמה שיעלה, הבריאות של הכלכלה והסביבה כרוכים יחד, הטיפול בסביבה אינו אבן רחיים על צוואר הפיתוח הכלכלי, אלא חלק בלתי נפרד ממנו. חייבים לעבור לשיטות פיתוח ברות קיימא. כעבור שנתיים אמרה, בנאום באו"מ, שחייבים להמשיך בפיתוח כלכלי כדי ליצור את המשאבים הנחוצים כדי להגן על הסביבה. "אנו זקוקים לצמיחה שאינה הורסת את כדור הארץ ומשאירה אדמה חרוכה לילדנו".

אלו מילים כדרבנות, אבל נראה בבירור שהיא לא מבחינה בין הזיהום האמיתי, שבו באמת יש צורך לטפל, לבין פליטות הפד"ח שאינן זיהום. כמו הרבה אנשים עד היום, היא כורכת הכול ביחד.

הרעיונות הסביבתיים שלה הושפעו מסיר קריספין טיקל, פעיל סביבה, בעל תפקיד בכיר במשרד החוץ, ויותר מאוחר – שגריר בריטניה באו"מ. קריספין כתב ספר בשנת 1977, בו התריע על סכנות שינויי האקלים בגלל התקררות גלובאלית, ורק מאוחר יותר עבר להיות חממיסט. טיקל מודאג בעיקר מריבוי האוכלוסין, והוא חבר באגודה לבקרת האוכלוסין Population matters. לדעתו – כמות האוכלוסייה הרצויה עבור בריטניה היא 20 מיליון (אוכלוסייתה כעת 71 מיליון).

טאצ'ר גם הושפעה מסיר ג'ון הוטון, שהיה אז ראש המט-אופיס. בעזרת טאצ'ר הוקם ה IPCC, וסיר ג'ון הועמד בראשו, בשנת 1988. שלושת הדוחות הראשונים של ה IPCC שנכתבו בהנהגת ג'ון הוטון קבעו את הטון החממיסטי הקיצוני של ה IPCC.

מאוחר יותר, טאצ'ר הבינה את טעויותיה וחזרה בשאלה – כלומר נעשתה ספקנית. היא הבינה את הגוזמאות של החממיזם, והתבטאה נגדן. בספר זיכרונותיה "מדיניות" Statecraft שהתפרסם בשנת 2003 גינתה את הגוזמאות הבלתי הגיוניות של החממיזם. היא מביאה ציטוט מהנשיא קלינטון שאמר לעמיתו הסיני: "אתם (הסינים) תתעשרו כמונו, ואז כול סיני ירצה לנסוע במכונית במקום באופניים. זה יעשה את העולם מקום יותר מסוכן בשביל כולם". סגן הנשיא גור אמר: "האנושות מכורה לצריכת יתר של כדור הארץ עצמו. אם לא נשנה באופן דרמטי את התרבות שלנו ואת דרכי החשיבה על הקשר בין האנושות לכדור הארץ – ילדינו יירשו אדמה חרוכה". ואילו שר החוץ הבריטי, רוברט קוק (מהלייבור) אמר: "החובה הקדושה ביותר המוטלת עלינו (הבריטים) היא להגן על חופינו, אולם האיום הגדול והמיידי שמאיים על חופינו הוא הים".

מסכמת טאצ'ר:

"העובדה שפוליטיקאים מנוסים יכולים לאמור כאלה דברים מגוחכים – ואיש אינו מעיר להם על כך – מלמד על העוצמה שבה הדוקטרינה הדוגמטית של שינויי האקלים השתלטה על המעמד הפוליטי שבמרכז-שמאל".

שורה תחתונה: היא מעדה, ונסחפה בהיסטריה החממיסטית בסוף הקדנציה שלה (1988), בלי להבחין בין נזקים סביבתיים של ממש, לכאלה שהם רק ספקולציה קלושה. בתור בעלת השכלה מדעית היא הייתה צריכה לדעת יותר טוב. אבל, היא עצמה הצטערה על שבזבזה זמן בלימודי כימיה. זה לא היה הצד החזק שלה, והלימודים לא עזרו לה כאשר היא נזקקה לשיפוט עצמי בנושא האקלים.

ה"החזרה בשאלה", בספר הזיכרונות, לא תיקנה את הנזק שנעשה.

יעקב