23 באוקטובר 2012

פגמים מהותיים בדו"ח אריאב


אחרי קריאה של הדו"ח המלא אני יכול להצביע על כמה פגמים מהותיים בדו"ח אליאב, מעבר לוויכוח שיכול להיות על מספר זה או אחר, שאליו לא אכנס.

1. כמות החשמל הסולארי שאפשר לייצר.
דו"ח אריאב מדבר על: " 1000 MWסולאריים שוליים אחרי שיותקנו 1500 MW שכבר אושרו." אם יבדקו את הקרקע הדרושה לכך, יתברר שאין קרקעות פנויות בגדלים כאלה, גם לא בנגב (שם הכול שטחי אש, שמורות טבע, או קרקעות של בדואים). כלומר – העסק לא מעשי על הסף. אין בכלל בדו"ח התייחסות למחיר הקרקע, ולמחיר השימוש החליפי שלה.

2. כמות הסולארי – יום לעומת לילה.
החשמל הסולארי יכול, במקרה הטוב, לספק את ההפרש בין צריכת יום לצריכת לילה. כידוע בלילה אין חשמל סולארי. החשמל מסופק, רובו, על ידי תחנות עומס-בסיס שהן תחנות פחם או מחז"מ. תחנות אלו לא ניתן להדליק ולכבות כול יום, הן חייבות לפעול 24 שעות, והן גם היעילות ביותר. הן מספקות חשמל בלילה וגם ביום. ההפרש בין צריכת היום והלילה (בקיץ, הצריכה ביום יותר גבוהה) מסופק, כנראה, על ידי טורבינות גז תעשייתיות, אותן כן ניתן לכבות ולהדליק מדי יום, על פי הביקוש. רק את אלה יכול חשמל סולארי להחליף. כדי לדעת מה הכמות המרבית הסולארית האפשרית היה צריך להביא את עקומות הצריכה של חשמל בישראל, לפי שעות היממה. הדו"ח לא הביא נתון זה ואין שום סימן שהוא התחשב בו. מן הדו"ח משתמע שניתן להתקין חשמל סולארי כמה שרוצים. זהו 
פגם יסודי.
פגם משני הוא ההנחה שתחנות סולאריות מחליפות תחנות פחמיות. הדבר אינו אפשרי מבחינה טכנית. תחנות סולאריות יכולות להחליף, בשעות היום, רק תחנות שניתן להדליק ולכבות – שהן טורבינות הגז.

3. שיא קיץ לעומת שיא חורף – החיסכון בהשקעה הונית.
כידוע, קיים שיא של צריכה בחורף, בימים קרים בשעות הערב. בשעות שאין שמש. חייב להיות קיים כושר ייצור רגיל להספקה של כול הביקוש בשיא הלילי, כולל רזרבות בטחון למקרה תקלה. רק במקרה ששיא הצריכה בחורף נמוך מזה שבקיץ ניתן לאמור שהחשמל הסולארי חוסך השקעה הונית. היה צריך להביא פרופילים של צריכה, המראים את ההפרש (אם יש) בין שיא הצריכה בחורף ובקיץ. הנתון הזה לא מופיע בדו"ח. במקום זה הופיע פקטור תמוה של 0.6 שככול שניתן להבין מסתמך על "ידע אישי" של אחד ממחברי הדו"ח (שהיה ראש אגף בחברת החשמל). הדו"ח היה צריך לכלול את הנתונים הרלונטיים, ולהראות בצורה שקופה כיצד נעשה החישוב.

4. בטחון אנרגטי.
דו"ח אריאב מחשב את גורם ה"בטחון האנרגטי" על פי ההפרש שהמדינה (חברת החשמל) משלמת כדי להפוך את תחנת הכוח החדשה באשקלון לדו-דלקית (פחם-גז) במקום גז בלבד, מטעמי בטחון. האנלוגיה הזו לא נכונה.
ההפרש שמשלמים בתחנת הכוח באשקלון, משולם עבור תחנה שניתן להפעיל מתי שדרוש, לפי הצורך, יום ולילה, 24/7. תחנה סולארית פועלת רק ביום. איזה בטחון נותן ספק שאינו זמין 2/3 מהזמן (ויותר, בימים מעוננים)? הטענה הזו (בטחון אנרגטי) בלתי סבירה בעליל.
לדעתי ניכר בהחלט שזהו דו"ח מגמתי, שיש לו אג'נדה: לקדם חשמל סולארי, בכול נימוק קלוש שאפשר להמציא. כאמור, לא נכנסתי לחישובים אחרים שאפשר לערער עליהם, הפגמים המהותיים שציינתי דיים כדי לפגוע פגיעה קטלנית באמינות הדו"ח.

ומעל לכול, כמובן, עצם השיטה של תעריף מובטח לחשמל סולארי היא פסולה, עדיפה שיטת המונה נטו – net metering, שיטה ההופכת את החישוב של אריאב למיותר.

יעקב

הערה: המעונינים להתעדכן בכל פרטי הדיון אודות מסמך אריאב - כאן.

4 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אין דרכים טובות לאגור חשמל מהיום ללילה?- מצברים גדולים או לחילופין כוח הידרואלקטרי על בסיס מאגר מלאכותי? (שואבים מים למעלה ביום ונותנים לו לזרום בלילה לפי הצורך?)

יעקב אמר/ה...

אנונימי, אנא אמץ לך שם, והשתמש באופציה "שם/כתובת" למטה כדי להכניס שימך.

בענין צבירת אנרגיה:
שימוש במצברים סופר יקר, זה טוב לתאורת חרום או שימוש שאינו דורש כמויות גדולות של אנרגיה.

שיטת הצבירה היחידה שמשתמשים בה - היא באמצעות מים. בונים שני מאגרים, אחד גבוה ואחד נמוך (בדרך כלל משתמשים באגמים קיימים), ובונים תחנת שאיבה ותחנה הידרואלקרית (גנרטור מופעל על ידי מפל מים). בשעת עודף חשמל שואבים מים מהמאגר התחתון לעליון, בשעת מחסור בחשמל נותנים למים ליפול דרך הגנרטור, ומפיקים חשמל.

השיטה עובדת. הבעיה היא היוקר - צריך טופוגרפיה מתאימה, צריך לבנות מאגרים גדולים, צריך תחנת שאיבה וגנרטור להפקה. כול זה ביחד יקר מאד. מלבד זה - חלק גדול של האנרגיה הולך לאיבוד במעבר בין השלבים השונים.
משתמשים בזה היכן שכבר היו קיימים מאגרים ותחנה הידרואלקטרית, ורק מוסיפים שם משאבה. השיטה מסורבלת, לא יעילה, ואינה אפשרית בכול מקום.

יעקב אמר/ה...

מלבד זה - יש כאן עוד הנחה שגויה - ההנחה שאפשר להפיק חשמל סולארי כמה שרוצים, ורק בעיית הלילה מפריעה. לא נכון. החשמל הסולארי מוגבל בגלל השטחים הגדולים שהוא מחייב. אין בנמצא שטחים גדולים כאלה, פנויים.
מדברים על חשמל במדבריות - השטח הפנוי היחידי - אבל אז הוא מרוחק מיישוב, וצריך קווי הולכה ארוכים, ובקווי הולכה יש עוד איבוד אנרגיה.

שורה תחתונה: היום, עם הידע שיש לנו, זה לא עובד. דרושה פריצת דרך טכנולוגית כדי שהניצול של חשמל סולארי יהיה יותר מעשי.

אוהד אמר/ה...

יעקב,

באיחור רב אפרסם את תגובתי לדבריו האחרונים של ירום אריאב.

מר אריאב,

אני מצטער שיוצא לי להגיב באיחור אבל עדיף מאוחר מלעולם לא.

לענייננו:
אני שם לב ששוב, כאשר אני מטיל ספק בחישובך, אתה בוחר בוחר לתקוף אותי אישית במקום להציג את חישוביך.
כמו שכתבת, באמת הנתונים הינם נתונים מוכרים כך שאין צורך להעמיק ולחקור יתר על המידה בכדי להשיגם.

למרות כל זאת ולמרות שאני הצגתי את החישובים ששימשו אותי בכדי לבדוק את התוצאות שאליהם הגעת (כמובן שבדוח שכתבת, לא מוצגים החישובים ששימשו אותך), בחרת (שוב) לתקוף אותי אישית.

אני סמוך ובטוח שהצגת החישובים ששימשו אותך למציאת עלויות הדלקים וההון (אם ישנם חישובים כאלו) יתרמו רבות לאמינות הדוח שחיברת.
בכל מקרה, אני עדיין מניח שאין חישובים כאלו, אך אנא ממך, תוכיח שאני טועה.

תמיכה לטענותי אני מוצא דווקא במשרדי הממשלה השונים. בתגובתך טענת שהדוח הוגש למשרד האנרגיה, האוצר ומשרד ראש הממשלה. מאחר שהדוח שהכנת לא התקבל על ידי משרדים אלו, אני מוצא שהם הגיעו לאותה מסקנה שאני הגעתי - הדוח אינו עומד במבחן המציאות.

דחיית הדוח על ידי משרדים הממשלה, בכללם משרד ראש הממשלה, נעשתה למרות עברך וקשריך. דבר זה מחזק עוד יותר את המסקנה, שכל בר דעת, שמבין דבר או שניים בחשמל, כופר בדוח שהכנת.


בכל מקרה, העמדה שלי פורסמה, עמדתך פורסמה וגם הדוח שלך פורסם.

שיחליטו הקוראים מה נכון...


אוהד